Follow Me
עוד רגע ושעון החורף כאן.
העלים ינשרו, השמיים יתקדרו והאור הרך שאני כל כך אוהבת ישוב.
אז שניה לפני שמחוגי הזמן זזים אחורה וכולנו נתכנס מוקדם יותר בבית, החלטתי לחזור לפה,לבית הויראטואלי שלי.
יותר מדי זמן לא הייתי פה, אבל זה רק בגלל שהזמן שלי היה זקוק לארגון מחדש. כל אחד חוזר לשגרה בזמנו שלו, ואולי בכלל כל השנה הזו הייתה שגרה, אבל כזו אחרת קצת. פחות מאורגנת, יותר דינמית, עם פחות שעות שינה ואתגרים חדשים שהביאה איתה המלאכית השלישית שהצטרפה למשפחה שלנו.
בעיקר, זו שגרה יותר מבורכת. אף על פי שהמקום הזה פחות השתלב בה, הוא היה נוכח וידעתי שזמנו יגיע.
למדתי להעריך יותר את המובן מאליו ופחות לקחת ללב (והו כמה זה קשה כשההורמונים משתוללים). באופן פרדוקסלי, דווקא מיעוט שעות האור האהוב עליי כל כך, מביא איתו שטף של השראה ואני מקווה שתראו אותי כאן יותר.
בינתיים מזכירה לכם שאף על פי אהבתי הגדולה לצילומי חוץ בחורף, אין כמו בבית.
תודה רבה לאתל, אריק ,גבריאל וליאונרד שהזמינו אותי שוב הפעם לביתם, לסשן פרידה לקראת מעבר לבית חדש.
Your Narrative blog will appear here, click preview to see it live.
For any issues click here
