עץ הגויאבות האדומות

September 22, 2014

 

בכל הנוגע לגויאבות, העולם נחלק לשניים בד”כ. כאלה שלא מסוגלים אפילו להריח אותן מרחוק, וכאלה שמתענגים על הניחוח שלהן. אני שייכת לסוג השני. האמת שאפילו הרהרתי
אם לרשום הערת אזהרה בראשית הפוסט, לאלה ששייכים לסוג הראשון, אך הגעתי למסקנה שהם כנראה מעולם לא טעמו גויאבות אדומות, וחבל שכך. הגויאבות האדומות מתוקות יותר ועסיסיות הרבה יותר.

בקצה הרחוב שבו אני גרה, ממש לפני שחוצים את הכביש לגן של נעמי, עומד לו בפינה עץ הגויאבות האדומות של שמוליק בקנשטיין. העץ מניב פירות בערך 3 שבועות בשנה, ובשעה זו ממש עושות הגויאבות האחרונות דרכן אל המדרכה. כשאת מאד אוהבת גויאבות (בנוסף להיותך בשבוע 35 של ההריון ), שום מלפפון חמוץ לא יעשה לך את זה. בכל בוקר בימים האחרונים, בדרכי לגן עם נעמי,אני מתענגת… והיא מטפסת וקוטפת  (ברשותו של שמוליק כמובן)

שוטטתי לי קצת ברשת לחפש מתכון לריבה, ושמחתי לגלות דברים בעלמה:) אם אתם עדיין לא מכירים את הבלוג של עלמה – זה הזמן. ממליצה לכם להיכנס ולהנות משלל מתכונים וסיפורים.

למתכון המלא – לחצו כאן. המלצתי היחידה היא להוציא ביעילות את הגרעינים (אני לא חשבתי להוציא), בלי להתפשר, כך יהיה נעים יותר לחיך.

אז אמנם זה פוסט לראש השנה (אבל לא רק) ולא תראו פה רימונים/תפוחים/דבש, אך אני מבטיחה לכם שזה מתוק בטירוף, ושהכי כיף לקבל מתנה לחג צנצנת ריבה מתוקה:)

.מאחלת לכולכם שנה של יצירה, צמיחה ושפע

שנה מתוקה באמת:)

תהנו…

IMG_2625IMG_2641 IMG_2635IMG_2644 IMG_2656-Edit-EditIMG_2669 1299IMG_2695IMG_2716 IMG_2732IMG_2718 IMG_2720 IMG_2731 IMG_2738 1459IMG_2780

הפתעות מן העיר הגדולה…:)
1263 IMG_33021283 IMG_31971233

SHARE THIS STORY