Follow Me
בכל הנוגע לגויאבות, העולם נחלק לשניים בד”כ. כאלה שלא מסוגלים אפילו להריח אותן מרחוק, וכאלה שמתענגים על הניחוח שלהן. אני שייכת לסוג השני. האמת שאפילו הרהרתי
אם לרשום הערת אזהרה בראשית הפוסט, לאלה ששייכים לסוג הראשון, אך הגעתי למסקנה שהם כנראה מעולם לא טעמו גויאבות אדומות, וחבל שכך. הגויאבות האדומות מתוקות יותר ועסיסיות הרבה יותר.
בקצה הרחוב שבו אני גרה, ממש לפני שחוצים את הכביש לגן של נעמי, עומד לו בפינה עץ הגויאבות האדומות של שמוליק בקנשטיין. העץ מניב פירות בערך 3 שבועות בשנה, ובשעה זו ממש עושות הגויאבות האחרונות דרכן אל המדרכה. כשאת מאד אוהבת גויאבות (בנוסף להיותך בשבוע 35 של ההריון ), שום מלפפון חמוץ לא יעשה לך את זה. בכל בוקר בימים האחרונים, בדרכי לגן עם נעמי,אני מתענגת… והיא מטפסת וקוטפת (ברשותו של שמוליק כמובן)
שוטטתי לי קצת ברשת לחפש מתכון לריבה, ושמחתי לגלות דברים בעלמה:) אם אתם עדיין לא מכירים את הבלוג של עלמה – זה הזמן. ממליצה לכם להיכנס ולהנות משלל מתכונים וסיפורים.
למתכון המלא – לחצו כאן. המלצתי היחידה היא להוציא ביעילות את הגרעינים (אני לא חשבתי להוציא), בלי להתפשר, כך יהיה נעים יותר לחיך.
אז אמנם זה פוסט לראש השנה (אבל לא רק) ולא תראו פה רימונים/תפוחים/דבש, אך אני מבטיחה לכם שזה מתוק בטירוף, ושהכי כיף לקבל מתנה לחג צנצנת ריבה מתוקה:)
.מאחלת לכולכם שנה של יצירה, צמיחה ושפע
שנה מתוקה באמת:)
תהנו…
הפתעות מן העיר הגדולה…:)
