זמן משפחה

טכנית, נגמרו להם 14 שבועות של חופשת לידה. לרגל המאורע אשתדל להימנע מכל טרוניה ואתמקד בטוב שבהיותי עצמאית בעת הזו. בסה”כ העצמאות מאפשרת לי לחזור לעבודה בקצב שטוב לי (ולגורה כמובן), מאפשרת לי לצאת לגיחות צילום כייפיות ולחזור לגוש המתיקות הקטן שלי. מחשבות על צילום, מחשבות על משפחה (והיי זה כבר הרבה יותר מורכב לוגיסטית) כל אלו הן מנת חלקה של החופשה שלי. וכשהשעה 18:00 מגיעה, ואיתה המרוץ המטורף אחר השקט, אני משתדלת לתקתק הכול עד 19:30, וכמובן לא מצליחה. כי בעצם כבר בשתי גורות מדובר. וכל התכניות הגרנדיוזיות שלי לשעה 20:00 נגנזות מפאת העייפות.

מה לא נכתב כבר על “צילום” ו”זמן”. אבל דבר אחד ברור: הזמן הוא מצרך יקר. מאד. וסביבנו מתקיימים המון גזלני זמן למיניהם, במיוחד הריבועים הקטנים המרצדים לנגד עיננו אחוז ניכר מהיום, שאם רק נלחץ עליהם שלוש שניות ברציפות הם ירטטו, נוכל לכבות אותם ולהרוויח עוד כמה ימים בשנה.

אז השנה אני רוצה יותר זמן. לעצמי. למשפחה.

תודה רבה לעפרי, קרן, בן ואורי הנפלאים שהחזירו אותי מחופשת הלידה היישר לסשן צילומים כייפי ומרגש במיוחד.

מאחלת לכם ולכולם – שנת “זמן משפחה” משגשגת.