Follow Me
גיל 12. סימן דרך חשוב בשביל של החיים. נראה שכבר עברנו הרבה, אבל בעצם זו רק ההתחלה, והמסלול רק מתחיל. עדיין ילדות, אבל אצבעות הרגליים כבר מגששות את דרכן ומתחילות לצעוד לעבר הנערות והנשיות. המסלול מתפצל, וזה מורכב ומרגש ומציף.
אני אוהבת לצלם בנות מצווה, לתפוס את הרגעים האלה של בין לבין, של המעבר בין המסלולים.
אני יודעת שהז׳אנר הזה מגיע עם הרבה רגשות מעורבים. מצד אחד, האמהות שמנסות לג׳נגל על כל המאורע הזה שנקרא ״שנת הבת מצווש״, ולרוב לא כל כך מתלהבות מרעיון התיעוד הזה. זה מרגיש להן מאולץ מדי, לעיתים קוראים לזה בוק (לא אצלי) וזה לוקח אותן למחוזות של דוגמנות וסוכנים, לא עלינו, ורגע, הילדה רק אתמול נגמלה מהמוצץ, מה זה הבת מצווש הזו שנפלה עלינו פתאום… ומצד שני, במציאות שלנו, אם זה לא מתועד – זה לא קרה, ואנחנו באמת רוצים מזכרת מהתקופה הזו.
מורכב, כבר אמרתי?
במהלך השנים, פיצחתי את הקוד. אלבום צילומים, מסמך דוקומנטרי שמציג את הגיל הזה בדיוק כמו שהוא. בלי איפור, בלי מסיכות, ערבוביה של תום ילדות עם ניצני נשיות, חיוך אמיתי שמאיר את הלב, נמשים וגשר על השיניים. כל אחת באיזור הנוחות שלה – ברחובות העיר, בשדות הכפר, על חוף הים עם הגלשן, ואם את ממש בת מזל – במרחבים האינסופיים של המדבר.
גאיה ביקשה שהאלבום שלה ישקף את כל התחביבים והאהבות שלה – הגלישה, הטבע, הקארבר והמדבר – שם נולדה וגדלה ושם היא גרה.
יחד עם אמא שלה, גילי, בילינו בוקר קסום, מלא אור , וקינחנו בנצנוצי שמש על גרגרי אבק, ואינסוף של מדבר.
תודה לגאיה וגילי על קסם של חוויה.
והמדבר הו המדבר..מי שמכיר אותי יודע כמה קל לשכנע אותי לבוא ולצלם שם.
